הרשעה וגז"ד לעובד זר בגין רצח חברתו וביתור גופתה

השופט יצחק עמית:

כתב האישום

1.         התיק שבפנינו חושף צוהר לעולמם של מהגרי העבודה, אותם אנשים "שקופים" הסועדים את קשישינו ובונים את בתינו. לצד עבודתם הקשה, הרחק ממולדתם וממשפחתם, מנהלים מהגרי העבודה חיי קהילה וחיים פרטיים משל עצמם, לעיתים קושרים קשרי זוגיות עם מהגרים בני קהילתם ולעיתים עם בני קהילות אחרות או עם תושבי הארץ.

כתב האישום מייחס לנאשם, עובד זר יליד סין, השוהה בארץ מזה כעשר שנים ללא אשרה כדין, רצח מזוויע של עובדת פיליפינית בשם מישל ג'מיס (להלן: " המנוחה") שבינו לבינה היה בשעתו קשר רומנטי.

2.         ואלו, בתמצית, עובדות כתב האישום: הנאשם הגיע ביום 3.11.06 בשעה 18.00 או בסמוך לכך, מרמת גן לחיפה, כשהוא מצוייד בגרזן, באזיקוני פלסטיק ובשקיות ניילון במטרה להמית את המנוחה, לאור חשדו שהיא מקיימת קשרים עם גברים אחרים. משהגיע לחיפה, התקשר הנאשם למנוחה וביקש להיפגש עימה. המנוחה הסכימה ופגשה בנאשם בדירה ברח' אבן סינא 11, דירה שבה נהגה לשהות עם עובדות פיליפיניות נוספות בעיקר בימי ראשון בשבוע, הוא יום המנוחה השבועי של העובדות הזרות.

בדירה התפתח בין הנאשם למנוחה דין ודברים, שבמהלכו חנק הנאשם את המנוחה, היכה אותה בגרזן כ-20 פעמים בראשה וגרם למותה. לאחר מכן ביתר הנאשם את גופתה של המנוחה, באמצעות כלי חד, לחמישה חלקים אותם הכניס לשקיות ניילון, שאותן השליך במספר פחי זבל ברחוב סמוך לדירה.

הודאות הנאשם וקו ההגנה של הנאשם

3.         נקדים ונספר כי הנאשם הודה ברצח ושחזר אותו אל מול המצלמות שעות ספורות לאחר שנעצר. הנאשם הודה ברצח גם בחקירתו השנייה, שנערכה כשלושה שבועות לאחר החקירה הראשונה.

בבית המשפט, חזר בו הנאשם מהודאתו. קו ההגנה של הנאשם הוא, שביום 3.11.2006 היה עם חברים באיזור מרכז הארץ וממילא לא הגיע לחיפה ולא רצח את המנוחה. הנאשם העלה טענת זוטא לפיה הודאותיו והשחזור במשטרה " הוצאו ממנו שלא מרצונו הטוב והחופשי, תחת לחץ, שכלל בין השאר צעקות, מבטים מאיימים וכו', כאשר חוקרי המשטרה מכניסים מילים לפיו, לוחשים לו, מתדרכים אותו וכו'" (תשובת הסניגור עו"ד מושקוביץ לתיק בית המשפט). קודם לכן, כאשר היה מיוצג על ידי עו"ד מנור, טען הנאשם כי לא הבין שהוא נחקר באשמת רצח, וכי הודה בתיק כדי שלא יגורש לסין, שם מרחף מעל ראשו עונש מוות.

קיצורו של דבר, שהגנת הנאשם מבוססת על שני נדבכים: טענת אליבי "במקום אחר הייתי", והטענה כי הודאתו ניתנה שלא מרצונו הטוב והחופשי.

4.         סיכומי התביעה משתרעים על למעלה ממאה עמודים, אך לא אלך בדרכה ואנסה לקצר בדברים ככל שניתן. וזו תהא דרך הילוכנו: נפתח בחקירה שהביאה למעצרו של הנאשם,  לאחר מכן נבחן את הודאות הנאשם ואת השחזור, ואם עלה בידי הנאשם לערער על  קבילותם או משקלם. בהמשך נעמוד על טענת האליבי והמניע לרצח, ולבסוף, נצביע על מכלול הראיות שמצטרפות להודאה ולשחזור, ראיות שחלקן עומדות בפני עצמן וחלקן בגדר "דבר מה נוסף" או "חיזוק" להודאה ולשחזור.

החקירה המשטרתית שהביאה ללכידתו של הנאשם

5.         נסקור להלן, שלב אחר שלב, את החקירה המשטרתית שהביאה למעצרו של  הנאשם, תוך אזכור "אבני הדרך" בחקירה, שבסופו של יום יתלכדו כדי מסכת ראייתית שלמה כנגד  הנאשם.

6.         עובר אורח בשם משה שפינר, שנוהג להאכיל חתולים ברח' אבן סינא וברחובות הסמוכים בשכונת הדר בחיפה, נדהם לגלות בשעת אחר חצות ביום 4.11.06 (הלילה בין שישי לשבת) חלקי גופה בפחי הזבל. מתמונות הזוועה שהוצגו בפנינו עולה, שפלג גופה התחתון של המנוחה "קופל" והוכנס באופן מרושל לשקית ניילון שנמצאה ליד פח האשפה שהיה מלא עד מעבר לגדותיו. מר שפינר, שהבחין ברגלי המנוחה מבצבצות מהשקית, חשב לתומו שמדובר בבובה אך כאשר התקרב, נוכח לדעת שמדובר בחלק של גופה. הוא התקשר למשטרה שהוזעקה למקום, ובסריקה לאורך הרחוב נמצאו חלקי גופתה של המנוחה במספר פחי אשפה. בשלב זה לא ידעה המשטרה את זהותה של המנוחה. למרות שהיה מדובר ביום שבת, פנתה המשטרה לשופט תורן וקיבלה צו איסור פרסום גורף על פרטי החקירה (ת/5).

7.         כבר בשעה 07.00 - 08.00 ביום שבת בבוקר, נתקבלה הודעה על היעדרותה של המנוחה. ההודעה נמסרה על ידי מר ניסים ורסנו, בנה של קשישה בת 86 בשם רוזה ורסנו, המתגוררת ברח' וודג'ווד 13 בשכונת הכרמל בחיפה, ושהמנוחה סעדה אותה.

החוקר סאלם יעקב נשלח לדירתה של גב' ורסנו שם פגש בבנה. מר ניסים ורסנו סיפר כי אמו התקשרה אליו ביום שישי בערב וסיפרה לו שהמנוחה אמרה לה שהיא יוצאת להתאוורר לחצי שעה-שעה במרכז הכרמל הסמוך, אך עדיין לא חזרה. המנוחה עבדה אצל אמו תקופה של כחודש וחצי ועשתה רושם של עובדת אמינה, ולכן הודאגה אמו מכך שטרם חזרה. לאחר שהמנוחה לא חזרה באותו לילה ולאחר שבשבת בבוקר שמע ברדיו כי נמצאה גופה, "נדלקה" אצלו נורה אדומה והוא התקשר למשטרה. מר ורסנו סיפר, שהמנוחה סיפרה לאמו כי יש לה חבר סיני עמו היא משוחחת בטלפון ונפגשת בחופשות שלה, וכי אותו חבר מתגורר בת"א.

בחיפוש שערך החוקר סאלם בדירה (מזכר ת/16) נמצא אחד הטלפונים הסלולריים של המנוחה (למנוחה היו שני טלפונים סלולריים) וכן דרכונה וארנקה עם תעודת הזהות שלה, שעליה הוטבעה טביעת אצבע, כפי שמקובל בפיליפינים. חיש מהר נתברר כי טביעת האצבע בתעודת הזהות של המנוחה, זהה לטביעת האצבע של חלקי הגופה. בנקודה זו כבר נתבררה למשטרה זהותה של המנוחה.

8.         מר ורסנו גם ידע לספר, שהמנוחה נהגה לשהות ביום חופשתה השבועית בדירה ברח' אבן סינא (מן המפורסמות שהעובדים הפיליפינים נוהגים לצאת ליום חופש מיום שבת אחה"צ עד יום ראשון אחה"צ). ברשותו של מר ורסנו היה מספר טלפון של בת דודתה של המנוחה, פיליפינית שאף היא עובדת בסיעוד קשישים, וזו סיפרה לחוקרים כי הדירה נמצאת ברחוב אבן סינא 11 בשכונת הדר בחיפה. המשטרה נכנסה לדירה כבר ביום שבת, לאחר קבלת צו חיפוש משופט תורן, וחוקרי המעבדה הניידת החלו לבחון את הדירה, שהייתה נקייה מאוד, אך לאחר בחינה קפדנית נמצאו בה כתמי דם.

המשטרה הצליחה לאתר את הבעלים-המשכיר של הדירה, ודרכו הגיעה לפיליפינית בשם מארי לו ונדה, שהיא הדמות המבוגרת בקרב קבוצת הפיליפיניות, ומכונה "אמא", והיא  שדאגה לתאם ביניהן את השימוש בדירה. העובדות הפיליפיניות מסרו למשטרה את מספר הטלפון של המנוחה והצביעו על מדף הבגדים שלה בארון בדירה. שם מצאו החוקרים פנקס טלפונים שהיה בו את מספר הטלפון של המנוחה ואת מספר הטלפון הסלולרי של הנאשם. המשטרה ביצעה בעזרת חברת הטלפון הסלולרי איכון בזמן אמת, והתקבלה תוצאה ששני המכשירים מאוכנים באותו מקום באיזור המרכז (פרוטוקול עמ' 23 ש' 8). נזכור עובדה זו בהמשך דרכנו.